ביישנות מתגלה לעיתים קרובות בגיל צעיר אך עשוייה להתעצם בבית הספר היסודי , שבו ילדים נתקלים במגוון של מצבים חברתיים, כמו : להיבחן , לענות על שאלות , לכתוב בוואצאפ, ללכת למסיבות והיא מתעצמת עוד יותר בבית ספר התיכון שבו גוברת הדרישה הלימודית והחברתית מקבוצת השווים.
אצל ילדים ביישנים או חרדתיים נראה לעיתים קרובות הימנעות ממצב מסויים שעלול “להביך” “לבייש” או להפחיד את הילד . אם זה חד פעמי סביר להניח שלא מדובר בחרדה אבל שזו התנהגות שהופכת להיות מאוד עיקשת וחזרתית שהילד מסרב ללכת לבית ספר , או מבטא שורה של סימפטומים גופניים באופן עיקבי אז כנראה שמדובר בחרדה.
לילדים ביישנים או חרדים יש חשש למשל : לא לדעת מה לומר , פחד משתיקה, שיצחקו עלי, שיכעסו עלי כאשר רואים עיקשות חזרתיות והחרפה בתופעות הפיזיות כגון : דפיקות לב, הזעה, כאבי בטן, אלו סימנים פיזיולוגים של חרדה שהילד חווה הילד מנסה להימנע מלהרגיש את התופעות הפיזיות הקשות ע”י הימנעות מהפעולה “המפחידה”.
איך מתפתחת ביישנות וחרדה חברתית אצל ילדים?
סביר שביישנותו של ילדכם או חרדתו החברתית נגרמו ממספר גורמים:
המבנה הגנטי שלו – הנטייה לחרדה עשוייה להיות תורשתית ישנם הורים שאומרים “הוא תמיד היה כזה” “הוא נולד ככה” . חשוב לציין שלא כל הילדים שיורשים נטייה לביישנות או לחרדה נהיים ביישנים או חרדים
למידה מאחרים בסביבתו הקרובה- לגנים יש תפקיד קטן בלבד בהתפתחות החרדה. מה שהילד לומד מסביבתו הקרובה משפיע הרבה יותר. ילדים מתבוננים ומחקים אנשים שהם מרגישים כלפיהם קירבה או הערכה באופן תגובתם למצבים מסובכים. גורמים אלו יקבעו אם ילדכם יהיה ביישן או יפתח חרדה חברתית . גורמים אלו ניתנים לשינוי , בין בידי ההורים ובין בידי דמויות משפיעות אחרות בסביבת ילדכם.
אירועים שליליים שהילד חווה- אירועים כגון חרם או דחייה חברתית משפעים מאוד על התנהגותו של הילד ועלולים לגרום לחרדה של ממש .
לא תוכלו לשנות את האירועים שחווה ולא את המבנה הגנטי של ילדכם. יחד עם זאת תוכלו להשפיע על למידתו של הילד מאחרים בסביבתו .
הורים עשויים להשפיע לטובה על ביישנותו או על חרדתו החברתית של ילדם ע”י דוגמא אישית ויכולת התמודדות עם מצבים מסובכים.
מעגל הקסמים של החרדה:
ילדים הסובלים מביישנות או מחרדה חברתית מפריזים בהערכתם את מידת הסבירות שמשהו רע עומד לקרות, והם ממעיטים ביכולת ההתמודדות שלהם עם מה שעשוי לקרות.
שנועה הולכת לבית ספר היא חושבת: “יהיה נורא , אף ילדה לא תדבר איתי” “אני אהיה לבד בהפסקה וכולם יסתכלו ויחשבו שאני ילדה מסכנה ושאין לה חברות” מגיעה ההפסקה נועה מתחילה להסמיק, לנשום במהירות ולהזיע (הגוף של נועה מגיב למצב של סכנה) . עכשיו היא חושבת :”בטוח לא ידברו איתי עכשיו כי כולם רואים שאני במתח “. נועה בטוחה שזו עומדת להיות חוויה קשה והיא מנסה לברוח למקום שלא יראו אותה. ומתקשרת לאמה ואומרת: “אני לא יכולה להישאר, אני פוחדת אפשר לחזור הביתה?” אמה באה לקחת אותה וההרגשה של נועה משתפרת והיא חושבת : ” איזה מזל, שחזרתי הביתה לפני שעשיתי מעצמי צחוק”. ביום למחרת נועה קמה עם כאבי בטן ומבקשת מאמה לא ללכת לביה”ס כי היא בטוחה שיהיה לה רע.
תסמינים גופניים בחרדה
תסמינים גופניים של ביישנות או של חרדה חברתית עלולים להחמיר את הביישנות או את החרדה החברתית של ילדכם .
הם יוצרים בלבול אצל הילדים. קשה להם להבין שדאגה מופרזת או חרדה עלולים לגרום לתסמינים כגון כאבי בטן או כאבי ראש , דפיקות לב מאוצות , בחילות . הם לא מבינים את הקשר בין החרדה לתסמינים הפיזיים שהם חווים .
התסמינים הפיזיים של הילדים מציבים קושי גם בפני ההורים , שאינם בטוחים אם הכאב נגרם בשל חרדה או בשל סיבה בריאותית מסויימת או מסתם פינוק ורצון בתשומת לב.
ליתר ביטחון מרשים ההורים לילד להישאר בבית כשהוא סובל מתסמין גופני כלשהו . אלא שבלי לשים לב הם בעצם מאפשרים לילד לברוח מהגורם לחרדתו ובכך משאירים אותו במעגל החרדה.
התנהגות חרדתית
ילדים הסובלים מביישנות או מחרדה חברתית רואים סכנה במצבים חברתיים גם כשאין באמת סכנה ממשית הגוף מגיב באוטומט בצורה הישרדותית ומכין את עצמו לפעולה בריחה/מלחמה .
ילדים הסובלים מחרדה בדר”כ נמנעים מפעולות מלחיצות לדוגמא: להצביע בכיתה מחשש ש: “הילדים ילעגו לו” הבעייה בהימנעות שילדכם לעולם לא ידע שבעצם לא יתרחש שום דבר רע ושהוא מסוגל לעמוד יפה במצב הבעייתי.
ההימנעות מגדילה את החרדה ולא מאפשרת לילד לפתח כישורים חברתיים טובים
איך אני יכולה לעזור לילדי לצאת ממעגל הקסמים של החרדה?
המטרה העיקרית היא ללמד את הילד לצאת ממעגל הקסמים השליליים שמשמרים את הביישנות והחרדה החברתית
לזהות את המחשבות החרדתיות של ילדכם (לשאול שאלות פתוחות ולהקשיב לתשובות כאשר אתם מבחינים בסימנים לתחושת חרדה אצל הילד בעקבות התנהגותו או בעקבות תסמינים פיזיים) .דוגמא לשאלות: מה מדאיג אותך? מה מפחיד אותך? מה לדעתך עשוי לקרות? מה עלול להטריד אותך במצב הזה? עם ילדים קטנים אפשר להיעזר בבובות או בדמויות שהם אוהבים. גלו התעניינות ופתיחות למחשבות של ילדכם אל תניחו שאתם יודעים מה מטריד אותם ואל תאמרו “אין לך מה לדאוג”, יהיה בסדר”, “פשוט תתגבר על זה” אמירות אלו “מרגיעות את הילד והופכות אותו להיות תלוי בכם. למדו אותו להרגיע את עצמו ע”י השאלות שתשאלו אותו.
להעריך את המחשבות ולשקול נקודות מבט שונות (לדעת לשאול את השאלות הנכונות כדי לעזור לילדכם להחליט אם המחשבה מציאותית ויעילה. לעזור לילדכם לנסות כיווני חשיבה נוספים ביחס לפחד) לדוגמא: מה גורם לך לחשוב שהמצב המפחיד יתרחש? האם המצב קרה לך בעבר? מה הסיכוי שהמצב המפחיד יתרחש?
לעודד עצמאות והתנסות – יש לאפשר לילדכם הזדמנות לפתח עצמאות, ולאפשר להם להילחם את מלחמותיהם ולטעות בעצמם. כך ילדכם מפתח מסוגלות וביטחון ביכולת להתמודד במצבים מסובכים.
בכל חרדה יש רווח מישני לכן חשוב לא לחזק התנהגויות חרדתיות כשהילד נקלע למצבים בעייתיים
אופי התגובה של ההורה חשובה ועשוייה להשפיע על הלמידה של הילד להתמודד במצבי מתח. לכן חשוב לעודד התנהגות לא חרדתית
ספקו לילדכם הזדמנויות חברתיות רבות – עודדו את ילדכם לעסוק בפעילויות חברתיות כך שיוכל לפתח כישורים חברתיים טובים ובטוחים כשיתבגר (פה אפשר להכניס את הפעילות של רקפת)
עיזרו לילדכם להכין תכנית לעימות הדרגתי עם פחדיו (לחשוף אותו לפחד בהדרגה) רישמו איתו על דף את כל הפחדים שלו מהקל לקשה . ובצעו חשיפות הדרגתיות.
למדו את ילדכם לפתור בעיות (שאלו את הילד שאלות נכונות כדי לעזור לילד לפתור את הבעיות בעצמו)
לדוגמא: מה אתה חושב שאפשר לעשות? מה היית מייעץ לחבר שלך לעשות