בכל כיתה יש כמה ילדים “שקופים”, ילדים רגישים וטובים, שנתקלים בקשיים חברתיים או רגשיים ולא מקבלים מענה מהמסגרת הבית ספרית שמתארת להורים תמונת מצב וורודה.

הילדים “השקופים” נקראים כך בגלל שהם כביכול  “הילדים הנורמטיביים”, אלה שלא מפריעים בכיתה, לא מתנהגים באלימות ולא מאתגרים את המערכת ולכן היחס אליהם הוא מינימלי. ילדים אלה מרגישים שלא “רואים” אותם, והם נתפסים כילדים טובים שלא דורשים מאמץ רב מצד המערכת.

סיפור שחוזר על עצמו פעמים רבות מפי הורים מדבר על ילד רגיש שלא העז “לפתוח את הפה” במסגרות, ומתחיל באופן מפתיע להתפרץ בכעס, להסתכסך עם חבריו, להביע תסכול בבית ולהתנהג באלימות לסביבה הקרובה. בשני המקרים מדובר בוויסות ריגשי וההבדל הוא בהתמודדות של הילד מול הסיטואציה הימנעות מול מלחמה (התנהגות תוקפנית).

ההסבר לכך הוא “ויסות רגשי”.

ילד  ללא יכולת לווסת רגשות עשוי להפגין שני סוגי התנהגות שבהם הוא בוחר על מנת להגן על עצמו מפני רגשות שליליים של כעס, עלבון, בושה וכו’

1. התנהגות נמנעת – זוהי התנהגות שהילד נמנע ממצבים שעלולים ליצור רגשות שלילים .
2. לדוגמא: “חבר אמר לי שאני גרוע בכדורסל לפני החברים, אז אני לא רוצה לשחק יותר כדורסל”. הילד בוחר בהימנעות על מנת שלא להרגיש את רגש העלבון והבושה. בעצם ההימנעות נמנע מקשר עם חברים ואפילו מתחיל להגיד על עצמו שהוא “טיפש” או “מוזר”.
3. התנהגות נלחמת – נלחם על מנת שלא לחוות רגש שלילי ע”י אגרסיביות, חוצפה, אלימות. לדוגמא: “חבר אמר לי שאני גרוע בכדורסל לפני חברים”. על מנת לא להרגיש את רגש העלבון והבושה הילד יתנהג באלימות כלפי הילד שהעליב אותו ועל ידי כך יחליף את רגש הכעס והעלבון ברגש של כעס ועצבים.

בשני המצבים הילדים לא מווסתים רגשית (מרגישים את הרגש בעוצמה גבוהה מאוד) ולכן מפגינים התנהגות קיצונית. היות ואין להם את הכלים להתמודד עם הרגשות שהאירוע מעורר בהם הם מגיבים בצורה קיצונית לכאן או לכאן, הימנעות או אגרסיביות.

במקרים רבים המעבר בין התנהגות נמנעת להתנהגות אגרסיבית מסמל את הרגע שבו לילד נמאס להיות שקוף ולשתוק והוא מחליט לעשות שינוי בעצמו ללא הכוונה מקצועית. הוא עושה זאת ע”י התנהגות אגרסיבית, איומים ואלימות וכך הוא מגן על עצמו מרגשות שליליים.

במקרים רבים הילדים האלה, הרגישים והשלווים באופן יחסי, מתויגים פתאום כ”בעייתיים” או ככאלה שמחפשים תשומת לב שלילית, ולרוב מסתבכים במערכת החינוך.

דפוסי ההתנהגות הללו ממשיכים לחייהם הבוגרים, ועשויים להגדיר את התפיסה שלהם כלפי עצמם, הסביבה והעולם ולהשפיע גם על תחומים אחרים כמו הזוגיות והעבודה.

טיפול נכון והכוונה בגיל הילדות יכולים לעשות את ההבדל בין מבוגר כועס ומתוסכל למבוגר מתמודד ומאושר.